פסק-דין בתיק ת"א 42202-05

מבוא ורקע עובדתי ;

התובע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: התובע או המל"ל) הגיש תביעה בה נתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת לפצותו בהתאם לסעיף 328(א) ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) ובהתאם לדיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) התשכ"ד - 1964 בגין התשלומים בהם נשא ועתיד לשאת בעקבות פגיעת עובד.

הנתבעת, אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות בע"מ (להלן: הנתבעת), הינה חברה אשר העסיקה בפועל עובדים שסופקו לה ע"י הצד השלישי.

הצד השלישי, סלעד חברה לכח אדם בע"מ (להלן: הצד השלישי), הינה חברה העוסקת באספקת כח אדם זר למזמינים. ביום 09/03/1998 נערך ונחתם הסכם בין הצד השלישי לנתבעת לאספקת כח אדם זר.

מדובר בהסכם ולפיו התחייב הצד השלישי לשמש כמעין יחידת קליטת כח אדם עבור הנתבעת לעבודות בענף הבנייה.

על פי ההסכם התחייב הצד השלישי לספק לנתבעת את כל העובדים שיידרשו לה, עפ"י הזמנה בה מפורטים מספר העובדים הדרושים לה לפי מקצועות, תקופות העבודה המשוערות, וכן כל דרישה מיוחדת נוספת (כגון מהנדס, ראש קבוצה וכישוריהם).

בסעיף 15 להסכם הצד השלישי התחייב כשליח הנתבעת לשלם לעובדים את שכרם. כמו כן, הצד השלישי התחייב להמציא לנתבעת עד ה- 31 לכל חודש העתק אישור תלושי שכר לעובדים עבור החודש הקודם לרבות שכר, שעות נוספות ותשלומי מס וביטוח לאומי.

אחד העובדים שסיפק הצד השלישי לנתבעת היה מר דימיטרי אליאב דמטרוב, בעל דרכון בולגרי (להלן: הנפגע). הנפגע הועסק על ידי הנתבעת באתר בניה כברזלן למרות שבהכשרתו הינו טפסן.

ביום 20.2.01 קיבל הנפגע הוראה ממנהל העבודה של הנתבעת ללכת לאתר הבניה, לעלות על גג הקומה הראשונה, שהיה בשלב של לפני יציקת תקרת הקומה הראשונה או רצפת הקומה השניה, ושם היה על הנפגע עפ"י ההוראה שקיבל, לחתוך באמצעות דיסק חשמלי ברזלים שיצאו מתוך תבנית אחת הקורות בסמוך לקצה הגג. לצורך ביצוע העבודה היה על הנפגע למשוך כבל חשמלי של הדיסק עד לקורה בסמוך לקצה הגג. תוך כדי משיכת הכבל החשמלי מעד לפתע הנפגע ונפל מהגג של הקומה הראשונה אל עבר רצפת קומת הקרקע, מגובה של כ- 6 מטר, נפגע ואיבד הכרתו.

בשל החבלות שנגרמו לו הגיש הנפגע, תביעת פיצויים שנדונה בבית משפט השלום בת"א ( ת.א 164554/02) בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. הנפגע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעת וכן כנגד הצד השלישי.

הדיון בתובענה התנהל בפני כבוד השופטת א. דודקביץ וביום 05/05/2004 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לסילוק התובענה שהגיש הנפגע על דרך הפשרה.

הנפגע אף פנה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בפגיעתו כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות בשיעור 48%.

כאמור, תביעת הנפגע סולקה על דרך הפשרה בהתאם להסכם פשרה לפיו התחייבו הנתבעת והצד השלישי לשלם לנפגע סכום כולל של 80,000 ש"ח וזאת בנוסף לסכומים שקיבל ויקבל הנפגע מהמוסד לביטוח לאומי .

ועתה, מונחת בפני תביעת המל"ל מכוח סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי.

תביעתו של המל"ל על-פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי הינה תביעה סוברוגטיבית, עמד על כך השופט ת' אור בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד וערעור שכנגד, פ"ד נא(2) 749 : "מקובל לראות בזכות זו של המוסד כלפי המזיק זכות סוברוגציה (א' ברק "פיצויים" דיני הנזיקין -תורת הנזיקין הכללית [30], בעמ' 649 ; ע"א 61/55, 62, 64 מגן צ'טווד בע"מ נ' גרוסברג ואח' וערעורים נגדיים [9], בעמ' 195 ), ומשכך, אין למל"ל זכויות עודפות מעבר לזכויות הניזוק, ותביעתו מוגבלת אך ורק לשיבוב סכומים ששולמו על ידו בשל נזקים אשר בגינם רשאי היה הניזוק להגיש תובענה כנגד המעוול). בית המשפט איפיין את זכותו של המל"ל בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי בין היתר ברע"א 3953/01 רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2003(2), 1797 , 1799 (2003) : " זכות התביעה של המוסד לביטוח לאומי נגזרת מעקרונות התחלוף (הסוברוגציה). לפיכך, גודרת זכותו של הניזוק כלפי המזיק את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה. המוסד לביטוח לאומי אינו יכול להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק. אכן, זכותו של המוסד לביטוח לאומי היא, מבחינה מהותית, זכותו של הניזוק עצמו, אשר המוסד נכנס לנעליו. ראו ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית יצחק, פ"ד נז(4), 433 , 436-437 (2001). זכות תביעה זו פורשה בפסיקה כזכות שבתחלוף. והתוצאה: זכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה. הוא לא יוכל להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק. עמד על כך השופט ת' אור בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד וערעור שכנגד, פ"ד נא (2) 749: מקובל לראות בזכות זו של המוסד כלפי המזיק זכות סוברוגציה (א' ברק "פיצויים", דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית, בעמ' 649; ע"א 64 ,62 ,61/55 מגן צ'טווד בע"מ נ' גרוסברג ואח' וערעורים נגדיים, בעמ' 195)".

מכאן שיש לדון באחריות הנזיקית של הנתבעת ולאחר מכן לדון בחלוקת האחריות בין הנתבעת לבין הצד השלישי;

החבות של הנתבעת;

האם האירוע המתואר על ידי התובע מקים אחריות על הנתבעת ועל הצד השלישי? זוהי השאלה שיש לדון בה כאמור?

לשיטת התובע, על-פי עדותו של הנפגע, העבודה שהיה עליו לבצע היתה בסמוך לקצה הגג, במקום בו יצאו הברזלים אותם היה עליו לחתוך. סביב הגג לא היה פיגום, סביב הגג לא היה מעקה ולנפגע לא סופקו אביזרי קשירה. מכאן טוען התובע לאחריות הנתבעת על פי עוולת הרשלנות והעוולה של הפרת חובה חקוקה.